<h1>שו"ת הרא"ש — תשובות נוספות סימן ס'</h1>
<h2>דף מח:</h2>
שאלת כדת מה לעשות בריאה שכולה דבוקה. היינו רביתא ולא שייך כאן צד סירכא. ואף כי במקצת הטרפיות אין מדמין זה לזה, במקצתן מדמין בעניין זה. שהרי מצינו שאם כל גב האומה מסוף חיתוך האונין כשהיא דבוקה בשדרה כשרה דאמרינן כן הוא רביתא. ואם יש פיצול שאין כל הגג דבוק אל השדרה טרפה, דאז יש לומר שאותו דבק הוא סירכא. ועוד דאמרינן בגמרא האי סמפניא דריאה דאי נקיב לחבריה טרפה. והטעם לפי שהם קשים. ועל זה היה מדקדק ר' (אברהם) [אליעזר] בר יואל הלוי באונות העליונות הסמוכות לגרגרת ודרכן להפרד מן הגרגרת, אם נסרכה לגרגרת טרפה, לפי שהגרגרת קשה ואינה סותמה. אבל אם דבוקים לגרגרת ומהודקים למעלה ולמטה כשר. וכן פסק בהלכות גדולות. וכתב הר' מרדכי ז"ל שקבל מפי רבותיו שאם אינו יכול להכניס אצבעו ביניהם ומפריד למעלה מן הגרגרת שניכר החיתוך כשר שכך גדולו. ועוד ראיה קרובה מזאת, שכתב ר' (אברהם) [אליעזר] בר' יואל הלוי ז"ל דאם האונות או האומות סבוכות אל שומן הלב בין שני ערוגות ויכולין להכניס אצבע קטנה טרפה, ואם דבוק בלא הפרד כשר שכך גדולו. וכן פסק רב נחשון גאון ז"ל. וכתב הר' מרדכי ז"ל מעשה בא לידי באונות שאצל שומן הלב שמקצתן דבוק למטה אל שומן הלב, ולא היה מקום להכניס אפילו מחט [והכשיר]. וכן פסק רבינו ברוך בשם רבינו חננאל. ועוד ראיה גמורה שאין לפקפק עליה מרבינו מאיר מרוטנבורק ז"ל אשר כל הטרפיות הוא מחמיר, כגון אומה הסרוכה לאונה אשר פשט היתר לכל ישראל, וכן אם חסר טרפה וכאלה רבות, ואפילו הכי מקל בענין זה, וכן כתב ואם כל הריאה דבוקה יחד שאין הטבח יכול להכניס ידו לבודקה כשר. וסימנך אומר לדבק טוב הוא [ישעיה מ"א ז']. הרי שהמקל בזה לא יקרא גס לבו בהוראה, כי ראוי לסמוך על אדני פז.
